מי שמעולם לא אהב כלב, לא יצליח להבין את הקשר שנרקם ביני לבין סאי. יש משהו בקשר הזה בינינו, בני האדם, לבין כלבים וחתולים – קשר רגשי, קשר של הבנה, קשר של דאגה, קשר של אהבה. אם גם אתם אוהבים חיות ורוצים לעזור להן (ולראות על הדרך כמה מחבריי מ"האח הגדול"), בואו לערב ההתרמה של "תנו לחיות לחיות"
"מרגע משיכת רצועת השעווה הראשונה ועד שהסיוט הסתיים ראיתי שחור בעיניים". סער שיינפיין כותב טור חדש לערוץ הגברים, ומספר איך הפך מאיש מערות לגבר מטופח, ולמה זה היה שווה כל שערה שנמרטה.
לסער שיינפיין נמאס לראות איך הידידות המוצלחות שלו הופכות לסמרטוט ברגע שמגיע גבר, והוא יוצא בפנייה נרגשת: בנות, תתאפסו על עצמכן, אין דבר פחות מושך מאישה נואשת.
כמה בולשיט גבר יכול למכור לאישה שהוא מנסה להכניס למיטה? בכמויות. סער שיינפיין מסתכל איך הגברים מסביבו מספרים לבחורות את כל מה שהן מקוות לשמוע, נזכר בימיו כמוכר אשליות מיומן ומסכם: לפעמים, כדי למצוא את הנסיך, חייבים לנשק את כל הצפרדעים בדרך.
"איזה עולם: במקום להתחיל איתה כמו גבר, אתה שולח לה זר פרחים וירטואלי". סער שיינפיין חושב שפייסבוק הפך כבר מזמן לפייסבולשיט, ומתגעגע לפרחים ולשוקולד של פעם.
"כשהדיכאון דפק לי בדלת החלטתי שהפעם אני לא מתנגד ולא מדחיק. אני אקבל אותו בהכנעה ואחיה איתו בשלום, עד שהוא ייעלם". סער שיינפיין מאמץ את הכאב, ובפעם הראשונה בחיים נותן לאבל להשתלט.
"כבר שנים אני רוצה ילד, בפנטזיה יש לי אפילו ארבעה. אבל כשאני שואל חברים למה הם הביאו ילדים לעולם, התשובות שלהם מבלבלות אותי". סער חולם על אבהות, אבל מבין שקודם כל צריך אהבה.
"תמיד הייתי יורד למחתרת רגע לפני היומולדת שלי, אבל השנה זה הרגיש אחרת. החלטתי לחגוג בענק". סער סוגר 38 ומנסה להבין את הפער בין הרעש והבחורות שסביבו לבין החלל שנפער לו בבטן.
סער שיינפיין מביא את הסיפור של ענת, שעברה אונס ברוטלי והחליטה לא להגיש תלונה במשטרה. לאור מסכת הייסורים שנשים שנאנסו עוברות במערכת המשפט, הוא לא מאשים אותה.
סער כותב מאמר, למראה השריפה הגדולה בכרמל ב 5/12/10 ומפנה אצבע מאשימה לנבחרי הציבור שלא עושים עבודתם נאמנה.
"אמש בכיכר הזאת עמד שחקן צעיר, מה שמו? דודו? דודו, טו-פז, דודו טופז, כאן הוא אמר את הדברים הבאים. עכשיו דממה, שלא נשמע זבוב, דממה מוחלטת, שמעו, דודו טופז, באוזני מאה אלף אנשי המערך, הוא אומר את הדברים הבאים: 'הצ'חצ'חים, הם במצודת זאב, הם בקושי שין גימלים…כאן…נמצאים החיילים ומפקדי היחידות הקרביות…'" (נאומו של מנחם בגין בכיכר מלכי ישראל ערב בחירות 1981)
